איזה שבוע שהיה לנו! הבורסה הישראלית מתפוצצת לשיא חדש, אחרי עליות של 10% בשבוע, השקל חוזר להיות המלך, הזהב ממשיך בדרכו למעלה, ואיראן מלמדת את כולם לקח על מגבלות הכח. בואו ונבין דרך הכסף שלנו (ובעיקר של האחרים), מה באמת קורה פה.
נתחיל עם הבורסה בישראל. לא בכל שבוע מדד מניות מרכזי בבורסה – כל בורסה – עולה ב 10%. איך מסבירים את הדבר, ועוד באיזור מלחמה, שעדיין (נכון לרגעים אלו) נחשב איזור מלחמה פעיל, עם טילים שנופלים בזמן אמת?
ובכן, התשובה היא פשוטה. בורסה תמיד נסחרת על בסיס ציפיות קדימה. כלומר, המניות נרכשות היום ע”י משקיעים שחושבים שהעתיד יביא לשיפור במצב החברות, ולרווחיות גבוהה יותר, ונמכרות ע”י מי שחושב ההיפך. העיקרון הוא – שני הצדדים (המוכר והקונה) חושבים על העתיד, ולא על מה שקורה כרגע. ולכן, גם העובדה שבכל החלק הצפוני של ישראל עדיין נופלים טילים ומרחפים כטב”מים של האויב, לא ממש משפיעה על הקונים, אלא להיפך – הם רכשו מניות השבוע מתוך ציפייה שהמצב הזה ישתפר, ובקרוב.
בנוסף, ובאופן משלים, גם השקל הישראלי שב להתחזק מול הדולר, והוא מתקרב לרמה של שלושה שקלים לדולר, שלא נראתה מזה 30 שנה. זה קורה משתי סיבות – הראשונה דומה לסיבה שמניות הבורסה הישראלית עלו. אם המצב של הכלכלה הישראלית אכן ישתפר, גם המטבע שלה צפוי להתחזק. כלכלה טובה מושכת השקעות מבחוץ, כסף זר נכנס ומעלה את ערכו של הכסף המקומי (השקל במקרה הזה). הסיבה השניה היא, שגם מדדי המניות בארה”ב עלו יפה השבוע (4%-5%). איך זה קשור?
המשקיעים הגדולים ביותר בישראל הן הקופות לחיסכון ארוך טווח של הציבור (קרנות פנסיה וקופות גמל), המנוהלות ע”י בתי ההשקעות וחברות הביטוח. בקופות האלו יש קצת יותר מטריליון דולר. לא מעט. חלק מהכספים מושקעים במניות בארה”ב (בערך רבע), כשהמניות בארה”ב עולות, למעשה החלק מהקופות שצמוד לדולר עולה, והמשקיעים בקופות האלו מוצאים את עצמם, בלי להתכוון, משקיעים יותר בדולר האמריקאי. לכן, מנהלי הקופות צריכים למכור חלק מהדולרים כדי לחזור לפרופורציות שהיו לפני העליות. לדבר הזה קוראים “מתאם”, ונכון להיום מקובל להניח שיש מתאם של בערך 30% בין התנהגות מדדי המניות בארה”ב, לבין שער השקל – דולר.
איך זה בא לידי ביטוי במציאות? אם המניות בארה”ב עולות באחוז אחד (לדוגמא), שער הדולר מול השקל ייחלש בערך בשליש האחוז, כתוצאה מהעליה הזו. כמובן שיש עוד גורמים רבים שמשפיעים על שער השקל – דולר, אבל אם נניח לצורך הדיון שהם מנטרלים אחד את השני, נבין שככל שהמניות בארה”ב יעלו, כך השקל צפוי להתחזק מול הדולר, אבל לא בכל שיעור העליה, אלא בחלקה.
כך שסוף השבוע הזה תופס אותנו בעמדה אופטימית מאוד של המשקיעים, גם בארה”ב, ספציפית במדדי הטכנולוגיה שהיו חוד החנית של הביצועים השבוע, וגם בישראל – שם אוהבים בעיקר את המניות הביטחוניות (באמת מעניין למה), ואת מניות הפיננסים (בנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות), שיודעים להרוויח יפה גם מהכלכלה וגם מהבורסה עצמה.
עדכון על הזהב. בסקירות קודמות ניתחתי את הירידה המפתיעה של הזהב במהלך החודש, וגם את ההתאוששות שלו. השבוע פורסם, כי הבנק המרכזי של טורקיה מכר כרבע מיתרות הזהב שלו החודש (בגדול – הסיבה היא צורך במזומנים בקופה, או מה שנקרא – תביאו את הכסף...), וכמות כזו – בערך 20 מיליארד דולר שווי – מספיקה כדי להשפיע על מחיר הזהב באופן משמעותי. סביר להניח, שהפעולה הזו משכה איתה עוד מוכרים, וביחד היתה השפעה נקודתית חזקה על המחיר. לבנק המרכזי הטורקי נשארה עוד אחזקה של 100 מיליארד דולר בערך בשווי זהב, ואם הוא יחליט להמשיך ולמכור, זה יכול להמשיך להשפיע על מחיר הזהב בשווקים. הערכה שלי – לא יקרה, ולא יקרה. כלומר, הוא לא ימשיך למכור במספרים עצומים, ולכן לא תהיה לזה השפעה.
יכולנו לראות, שברגע שנעלם המוכר הזה (או לפחות, קצב המכירות שלו ירד), מחיר הזהב חזר למגמה ארוכת הטווח שלו – עליות. כפי שהסברתי בסקירות קודמות, יש סיבות טובות לעליית מחירי הזהב לאורך זמן (הגנה מפני אינפלציה, חובות ממשלתיים, פיחות בערך הכסף, חוסר יציבות גיאו-פוליטית), ולכן – אם אין אירוע נקודתי משמעותי כזה, אני לא רואה את מחירי הזהב יורדים אי-שם בקרוב.
נחזור למפרץ הפרסי, ואיזה כיף היה לדבר על עכשיו על כל חוץ ממנו. אז נכון לעכשיו, הפסקת האש ממשיכה לעמוד בעינה, הצדדים ממשיכים לאיים אחד על השני, והשוק בעיקר מתאמץ להתעלם מהאירוע. מחירי הנפט ירדו במדרגה אחת, מאזורים של 110-115 דולר לחבית לקצת מתחת ל 100 דולר, כאילו אומרים – הורדנו קצת את הלהבות, אבל מבחינתנו עוד לא חזרנו לשגרה, הצדדים מתבקשים לסגור את האירוע.
היות ואני לא רואה שום צד עם אינטרס ממשי להמשיך את מצב המלחמה (אולי למעט הממשלה הנוכחית בישראל, וזה עניין לטור פוליטי לחלוטין – לא אצלי בבקשה), הנחת המוצא שלי היא שמצב אי-הלוחמה יימשך. כאמור בסקירות קודמות, אני צופה שאת השווקים ממש לא יעניין איך יקראו לזה, ומי יוכרז (על ידי עצמו או על ידי אחרים) כמנצח – כל עוד התותחים לא רועמים, ויותר חשוב מזה – המיצרים פתוחים, אז עולם יכול לחזור למנהגו, ומי שנחרב ביתו – בעיה שלו. לא שלנו.
כלומר, כל מצב של אי-לוחמה – מהפסקת אש מגומגמת ועד להסכם שלום מלא – יפנה את הדיון להתעצמות הטכנולוגיה, נתוני תעסוקה, ריבית שיכולה לחזור למסלול של ירידות, מחירי נפט נמוכים ויציבים – ובעיקר, ביזנס. ובביזנס רבותי, ארה”ב עדיין יודעת לעבוד, ולעבוד כמו שצריך. וישראל עדיין יודעת לפתוח ולמכור לעולם תעשיות ידע רבות. כלומר, המשקיעים יחזרו להתמקד באיך להשקיע את הכסף, ולא איך לברוח מההשקעות ולהתבצר במזומן. ואלו חדשות טובות לכל אחד מכם שיש לו נכס כלשהו (מניות, אג”ח, זהב או הון פרטי).
ידידי משקיעי הנדל”ן הפרטי והמסחרי – אתם קטגוריה נפרדת. דעו לכם, כי על אף שהכלכלה היא כלים שלובים, ומה שמשפיע על צד אחד ישפיע גם על השני, אינכם יכולים לנתח את כדאיות ההשקעה שלכם לפי התנהגות השווקים המסורתיים (במילים פשוטות – הבורסה). כלי הניתוח שלכם צריכים להיות קשורים במידה הדוקה יותר לפרמטרים נוספים – תעסוקה בשוק השוכרים הפוטנציאלי שלכם, דמוגרפיה באזור ההיקפי (מחוז / מדינה), שכר ממוצע (או רווחיות חברות, אם אתם בשוק הנדל”ן המסחרי), ומעל לכל אלו – הריבית על המשכנתאות, שלא מתנהגת תמיד אחד לאחד עם ריביות החוסכים.
בסקירה בשבוע הבא אתעכב קצת יותר על נושא הנדל”ן, ואתן קצת נתונים (אתם מכירים אותי – לא ערמת עצים שמסתירה את היער, רק מה שבאמת חשוב) כדי שתוכלו לקבל החלטות מושכלות, ולא רק תחושת בטן או שימוש בסיסמאות ששמעתם מחברים בסוף השבוע. בגדול – הנדל”ן מתנהג קצת כמו ספינה איטית בים של סירות מירוץ, אבל כשהספינה הזו מסובבת את ההגה, קשה לה לחזור מהר לנתיב הקודם.
נתראה באיגרת של השבוע הבא, או במהלך השבוע – אם לא אצליח להתאפק עד אז...