ביום שישי פרסמה אוניברסיטת מישיגן את מדד אמון הצרכנים של ספטמבר (סקר חודשי ששואל אלפי אמריקאים איך הם מרגישים לגבי המצב הכלכלי שלהם ושל המדינה), והוא ירד ל-47.8, מ-51.7 באוגוסט (ירידה מתחת ל-50 בשפה פשוטה אומרים שמרגישים מבואסים). אם הקריאה הזו תחזיק גם בפרסום הסופי בסוף החודש, זו תהיה הקריאה השנייה הכי נמוכה מאז שהסקר התחיל ב-1952 — כשהראשונה נרשמת במאי השנה. ביום הפרסום נסגר מדד 500 החברות הגדולות בארה"ב בעלייה של כמעט 12% מתחילת השנה, פחות משני אחוזים מתחת לשיא של כל הזמנים שקבע באמצע אוגוסט. שני המספרים נכונים, באותו שבוע, והם מתארים (לכאורה) שתי מדינות שונות.
ממה שראיתי בשנים האחרונות, ההסבר הראשון שקופץ לראש לנוכח פער כזה הוא הענקיות. מדד 500 הגדולות משוקלל לפי שווי (כלומר, חברה ששווה פי עשרה ממניה מסויימת אחרת שנכללת בו גם תשפיע על התנודה שלו פי עשרה), ולכן קומץ חברות טכנולוגיה עצומות יכול להרים אותו לבד, בזמן שרוב המניות האחרות דורכות במקום. זה אכן היה הסיפור של 2023 ו-2024, ולכן זה ההסבר שציפיתי למצוא גם הפעם. בדקתי, והוא לא מחזיק: יש גרסה של אותו מדד שבה כל חברה שוקלת בדיוק אותו דבר, והיא עלתה השנה 11.9% — בדיוק כמו המדד הרגיל. החברות הקטנות עשו אפילו יותר, ועלו 17%. כלומר, את העלייה של השנה לא סחבו כמה ענקיות על הגב — המניה הממוצעת עלתה בדיוק כמו המדד.
ההסבר השני שבדקתי הוא פוליטי — שבמדינה מקוטבת אנשים עונים לסקר לפי מי שיושב בבית הלבן, ולא בהכרח לפי מה שקורה להם בארנק. גם הוא לא מסביר את החודש הזה, כי האמון ירד גם אצל הדמוקרטים וגם אצל הרפובליקנים. אז מה כן? מתחילים ממה שהאמריקאים פגשו השבוע בפועל, ולא מדובר במדד אלא בתחנת הדלק. ב-13 בספטמבר עמד המחיר הממוצע של גלון בנזין (כ-3.8 ליטרים) על 4.31 דולר, לעומת 3.18 דולר לפני שנה — יקר ביותר משליש, וכ-17 סנט מתוך זה נוספו בשבוע האחרון בלבד, על רקע המתיחות במצר הורמוז. מי שממלא מיכל פעמיים בשבוע מרגיש את זה לפני כל נתון אחר, ואין פלא שהאמריקאים מצפים עכשיו שהמחירים יעלו ב-4.6% במהלך 12 החודשים הקרובים, לעומת 4.0% שציפו רק לפני חודש.
אז הבנו את הסנטימנט השלילי. השאלה שנשאלת בשלב הזה היא - אם רוב המניות עלו (תופעה שידועה כאפקט העושר - אנשים מרגישים עשירים יותר ביום יום, ומבזבזים יותר ביום יום, גם כשהדבר היחיד שהשתנה זה שווי תיק ההשקעות שלהם), למה זה לא מפצה? והתשובה היא, כי בורסה עולה מעשירה רק את מי שמחזיק בה משהו, ורוב האמריקאים כמעט לא מחזיקים בה כלום. הפד (הבנק המרכזי האמריקאי) מפרסם כל רבעון מי מחזיק את העושר במדינה, שכבה אחרי שכבה. לפי הנתונים האחרונים, של הרבעון הראשון של 2026, העשירון העליון של משקי הבית מחזיק 87% מכל המניות וקרנות הנאמנות בארה"ב, ואילו חצי משקי הבית התחתון, כולם יחד, מחזיק כאחוז אחד — בערך סנט אחד מכל דולר שמושקע בשוק. כך עלייה של 12% היא עלייה אמיתית ורחבה, והיא פשוט לא מגיעה לרוב האנשים, כי אין להם בשוק שום דבר שהיא יכולה להרים. ככה מקבלים, באותו שבוע, מדד שנושק לשיא וציבור ששקוע בשפל.
אוניברסיטת מישיגן רואה בדיוק את זה בנתונים של עצמה. היא מפלחת את התשובות לסקר לפי החזקת מניות, ובדוח שפרסמה בפברואר השנה ציינה שהאמון זינק אצל מחזיקי תיקי המניות הגדולים, בזמן שאצל מי שאין לו מניות הוא נשאר בשפל. אותה כלכלה, אותו סקר, ושתי תשובות הפוכות, רק לפי השאלה מה יש לכם בצד. על קיטוב מהסוג הזה כתבתי כבר באיגרת #08, כשהוא הופיע בשוק העבודה — משרות ידע שנעלמות, מול משרות שירות בשכר נמוך שמתווספות. כאן אותו קיטוב מופיע בצד השני של המאזן, בשאלה של מי ההון.
מה זה אומר בכיס שלכם?
בכל פעם שתשמעו שהבורסה בשיא, שווה לשאול שתי שאלות. הראשונה — מה בדיוק עלה? המדד הרגיל יכול לעלות על גבן של כמה ענקיות, והדרך לבדוק היא להסתכל על הגרסה השווה שלו (זו שבה כל חברה שוקלת אותו דבר); השנה התשובה הייתה "המניה הממוצעת עשתה בדיוק כמו הענקיות", וב-2023 וב-2024 היא הייתה "בעיקר הגדולות". השנייה — של מי הכסף? עלייה בבורסה היא עלייה בכסף של מי שמחזיק בבורסה, לא בכסף של כולם, והכותרת אף פעם לא תגיד לכם באיזה צד של הקו הזה אתם עומדים.
ולקוראים בישראל יש כאן עוד שכבה. רבים מכם מחזיקים את מדד 500 הגדולות דרך קרן מחקה (כלומר, קרן שקונה את כל המניות במדד, באותו יחס בדיוק) או דרך מסלול בקופת גמל או בקרן השתלמות שעוקב אחריו. אבל את החיסכון הזה אתם מודדים בשקלים, והשקל התחזק השנה: הדולר ירד מ-3.19 שקלים בסוף דצמבר לכ-3.02 בשבוע שעבר. כך עלייה של כמעט 12% בדולרים הצטמקה לכ-6% בשקלים (לפני דמי ניהול, ובלי גידור מטבע) — כחצי מהרווח נאכל בדרך הביתה. זה לא הפסד, אבל זו תזכורת שלמשקיע ישראלי במניות אמריקאיות יש תמיד שני מספרים לבדוק: מה עשה המדד, ומה עשה השקל.
אז מי צודק, הבורסה או הציבור? באופן אישי, אני חושב ששניהם מדווחים נכון על מה שכל אחד מהם רואה: הבורסה מתמחרת חברות, והציבור מתמחר את השבוע שלו, בתחנת הדלק ובקופה בסופר. מה שנשאר לי מהשבוע הזה פשוט יותר מהכרעה ביניהם. השאלה החשובה היא לא מי מהשניים טועה, אלא באיזה צד של הקו אתם עומדים — ואם התחושה שלכם השבוע לא הסתדרה עם הכותרות, להערכתי זה לא סימן שפספסתם משהו. זה פשוט מראה על מיקומכם בטבלה...
נחיה ונראה.
נתראה באיגרת של השבוע הבא, או במהלך השבוע – אם לא אצליח להתאפק עד אז...