לפני כמה שבועות כתבתי כאן שהמשק האמריקאי הוסיף ביוני 57 אלף משרות, ושזה נתון חלש. ביום שישי האחרון התברר שהוא לא היה רק חלש, הוא גם לא היה נכון. המספר האמיתי של יוני הוא 20 אלף משרות. הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקה של העבודה, אותו גוף בדיוק שפרסם את הנתון בזמנו, חזרה אחורה ותיקנה אותו כלפי מטה ב-37 אלף; את מאי היא תיקנה כלפי מטה ב-66 אלף נוספים, מ-129 אלף משרות ל-63 אלף. ביחד, 103 אלף משרות שהיו רשומות בספרים נמחקו. לא משהו מפתיע, תמיד הנתון הזה מתוקן בדיעבד עד חודשיים אחורה, מה שמעניין אותנו זו המגמה.
הדוח של יולי עצמו, שהתפרסם באותו יום, חיזק את הכיוון עוד יותר. המשק האמריקאי לא הוסיף משרות בכלל ביולי, הוא איבד 23 אלף. הכלכלנים ציפו לתוספת של כ-83 אלף משרות, כך שהפער בין מה שחיכו לו לבין מה שקרה הוא בערך מאה אלף משרות בחודש אחד. זו הירידה החודשית הראשונה מזה זמן, והיא מגיעה אחרי ממוצע של 34 אלף משרות חדשות בחודש לאורך 12 החודשים שקדמו לה. חלק ניכר ממנה הגיע דווקא מהמגזר הציבורי, שאיבד ביולי 53 אלף משרות. שיעור האבטלה הרשמי, למרות כל זה, דווקא ירד מ-4.2% ל-4.1%. את המנגנון המוזר הזה כבר פירקנו כאן באיגרת #16: המספר יורד גם כשאנשים מתייאשים ומפסיקים לחפש עבודה, כי ברגע שהפסיקו לחפש הם נמחקים מהספירה. שיעור ההשתתפות, אותו אחוז מבוגרים שעובדים או מחפשים עבודה, ירד החודש ל-61.4%, השפל של יותר מחמש שנים. אותו סיפור בדיוק, רק עמוק יותר.
אז למה בעצם זה עובד ככה, עם עדכונים אחורה כל פעם מחדש? ובכן, דוח התעסוקה האמריקאי לא נספר, הוא נדגם. בכל חודש פונה הלשכה לכ-120 אלף עסקים ומשרדי ממשלה, ושואלת כמה אנשים העסיקו באותו חודש. חלק עונים בזמן, חלק עונים באיחור, וחלק לא עונים בכלל. הדוח מתפרסם בתאריך שנקבע מראש, בין אם התשובות הגיעו ובין אם לא, ולכן הפרסום הראשון נשען רק על מי שהספיק לענות. בחודשיים שאחריו ממשיכות התשובות לזלוג פנימה, המדגם נהיה שלם יותר, והמספר מתעדכן פעמיים לפני שהוא ננעל סופית. כלומר, כל מספר תעסוקה שאתם רואים בכותרת ביום פרסומו הוא הערכה מוקדמת. הוא הטוב ביותר שיש באותו רגע, אבל הוא לא סופי, וכולם בענף יודעים את זה.
התהליך הזה מוכר לכם היטב ממקום אחר לגמרי. בליל בחירות, בשעה עשר בערב, מציגים בטלוויזיה מספרים שנשענים על מדגם, ומנדט אחד או שניים זזים הלוך ושוב במהלך הלילה. הספירה הרשמית נמשכת עוד ימים, ורק בסופה יודעים כמה מנדטים באמת יש לכל מפלגה. אף אחד לא חושב שרימו אותו כשהמספר מתעדכן, כי כולם מבינים שהמספר של עשר בערב היה הערכה. דוח התעסוקה עובד בדיוק אותו דבר, רק שבמקרה שלו אף אחד לא חוזר לשידור כדי להגיד לצופים שהמספר שהוצג להם לפני חודשיים היה גבוה ב-66 אלף משרות.
יש כאן עוד שכבה, והיא מסבירה למה התיקונים בחודשים האחרונים נוטים כמעט תמיד לאותו כיוון. עסק שגדל ומגייס עובדים הוא בדרך כלל גם עסק מסודר, שיש לו מי שיענה לשאלון בזמן. עסק שמתכווץ, מפטר או נסגר הוא בדיוק העסק שלא ממהר למלא טפסים, ואם נסגר לגמרי הוא לא ימלא אותם לעולם. לכן, כשהמשק מאבד מהירות, התשובות שמגיעות באיחור הן דווקא התשובות הרעות, והפרסום הראשון נוטה להיות אופטימי מדי באופן שיטתי. זה לא זדון ולא מניפולציה, זו תכונה של השיטה. אבל המשמעות שלה לא נעימה: דווקא בנקודות מפנה, כשהכי חשוב לדעת לאן הכלכלה הולכת, המספר הראשון הוא הכי פחות אמין.
כאן זה מפסיק להיות סקרנות סטטיסטית ונהיה כסף. תשעה ימים לפני שהדוח הזה התפרסם, ב-29 ביולי, ישבה ועדת הריבית של הפדרל ריזרב, הבנק המרכזי של ארה"ב, והחליטה להשאיר את הריבית ברמה של 3.5% עד 3.75%. ההחלטה התקבלה בהצבעה של תשעה מול שלושה, ושלושת החולקים לא רצו להוריד ריבית, הם רצו דווקא להעלות אותה. בהודעה הרשמית כתבה הוועדה שהפעילות הכלכלית מתרחבת בקצב מוצק. תשעה ימים אחר כך התברר שהקצב המוצק הזה נמדד על מאי ויוני שהיו, ביחד, 103 אלף משרות פחות ממה שהוצג לוועדה כשהצביעה. אני לא טוען שהם היו מחליטים אחרת. אני כן אומר שאנשים שמחזיקים ביד את הריבית שכולנו משלמים קיבלו החלטה על בסיס מספרים שהשתנו תשעה ימים אחר כך, וזה מסביר לא מעט מהעצבנות של השוק סביב כל פרסום.
התגובה בשוק הייתה מיידית וחזקה. מדד חמש מאות החברות הגדולות בארה"ב עלה בכ-3.6% במהלך השבוע ונעל את יום שישי בשיא כל הזמנים, מדד הנאסד"ק הטכנולוגי עלה בכ-5%, וזה השבוע הטוב ביותר בשווקים האמריקאיים מאז אפריל. באיגרת #16 הסברנו כבר למה שוק עולה דווקא על חדשות רעות, והעיקרון לא השתנה: בטווח הקצר הבורסה לא מגיבה לכלכלה עצמה, היא מגיבה למה שהיא חושבת שהפד יעשה בגלל הכלכלה. מה שכן השתנה הוא הכיוון. אז המשקיעים תמחרו הורדת ריבית שמתקרבת; הפעם הם תמחרו העלאת ריבית שמתרחקת. השוק עדיין מניח שתהיה העלאה השנה, רק שהיא נדחקה עכשיו לדצמבר. במקביל ירדה התשואה על אגרת החוב הממשלתית האמריקאית לעשר שנים, כלומר הריבית השנתית שממשלת ארה"ב משלמת למי שמלווה לה כסף לעשר שנים, ל-4.64%. גם זה חלק מאותו סיפור.
מספר אחד בדוח היה נקי מכל התיקונים האלה, והוא בעיניי המטריד מכולם: השכר. השכר השעתי הממוצע בסקטור הפרטי בארה"ב עלה ביולי בשני סנט בלבד, ל-37.62 דולר, וקצב העלייה השנתי שלו, כלומר כמה השכר עלה במהלך 12 החודשים האחרונים, ירד ל-3.2%. זו הרמה הנמוכה מאז מאי 2021. מעסיק שמתקשה לאייש משרות מעלה שכר; מעסיק שיודע שיש מי שיחליף מחר את מי שיעזוב, לא מעלה. שכר שמאבד תאוצה הוא בדרך כלל העדות הכנה ביותר על מצב שוק העבודה, בין היתר מהסיבה הפשוטה שאין בו מה לתקן חודשיים אחרי.
מה זה אומר על הכיס שלכם?
הלקח הראשון הוא הרגל קריאה, והוא שווה כסף אמיתי. בפעם הבאה שאתם רואים כותרת עם מספר כלכלי, שאלו קודם כל אם זה פרסום ראשון או מספר שכבר עבר תיקון. פרסום ראשון הוא הערכה טובה, לא עובדה, ומי שמזיז כסף על סמך ההפרש בין 57 אלף ל-83 אלף מזיז אותו על רעש. אפשר פשוט לחכות לגרסה המתוקנת, ולכל הפחות לדעת שהיא בדרך.
הנקודה השנייה נוגעת לישראלים לא פחות מלאמריקאים. רוב הישראלים מחזיקים נתח נכבד מהשוק האמריקאי בלי שקנו מעולם ולו מניה אמריקאית אחת, דרך קרן הפנסיה, קרן ההשתלמות או קרן שמחקה את מדד חמש מאות החברות הגדולות בארה"ב. השבוע הזה, שבו המדד הזה נעל בשיא, נכנס גם לחיסכון שלכם, ולא בגלל שהכלכלה האמריקאית התחזקה השבוע, אלא בגלל שהחשש מהעלאת ריבית נדחה בכמה חודשים. זה הבדל ששווה לזכור ביום שבו ההנחה הזאת תתהפך, כי אז הוא יעבוד בדיוק לכיוון השני.
מי שממתין להורדת ריבית בארה"ב, בין אם בגלל הלוואה דולרית ובין אם בגלל תיק ההשקעות, כדאי שיישאר מפוכח. שוק העבודה שם באמת נחלש, אבל קווין וורש, יו"ר הפד, אמר במפורש שהעדיפות שלו היא להוריד את האינפלציה אל היעד ולא לתמוך בתעסוקה, וכתבנו על זה גם באיגרת #16 וגם באיגרת #17. כדי להבין לאן הריבית הולכת, צריך לראות ששני כוחות מושכים אותה בדיוק לכיוונים הפוכים. מצד אחד יש שוק עבודה שנחלש: פחות אנשים עובדים, השכר עולה לאט יותר, ומי שמפחד על מקום העבודה שלו קונה פחות. זה כוח שדוחף את הפד להוריד ריבית, כדי שכסף יהיה זול ואנשים וחברות יחזרו להוציא. מצד שני יש אינפלציה שעדיין גבוהה מהיעד: המחירים בחנויות ממשיכים לעלות מהר מדי, וזה כוח שדוחף אותו בדיוק הפוך, להשאיר את הריבית גבוהה ואולי אפילו להעלות אותה, כדי שאנשים יקנו פחות והמחירים יירגעו. הפד לא יכול לרצות את שני הכוחות האלה באותו הזמן, והוא חייב לבחור מי מהם מדאיג אותו יותר. וורש כבר אמר לנו במפורש מה התשובה שלו, ולכן כל עוד המחירים לא מתמתנים, הוא כנראה לא ימהר לבצע שינוי, והשוק, שמתמחר בעיקר סיכוי להעלאת ריבית, רואה דווקא באי-שינוי גורם חיובי.
לפני שנפרדים, מילה על מניה שהשארנו כאן פתוחה לפני שבועיים. באיגרת #18 פירקנו את הצניחה של איי-בי-אם, שאיבדה רבע משוויה ביום מסחר אחד. מאז המניה זוחלת בחזרה למעלה: מהשפל של כ-211 דולר אחרי הדוח היא הגיעה לכ-237 דולר בסגירה של יום שישי, כלומר בערך 12% למעלה בתוך שלושה שבועות. להערכתי, הירידה ההיא הייתה תגובת יתר. השוק היום עצבני, והוא לא באמת יודע לתמחר את השאלה כמה הבינה המלאכותית תפגע ברווחיות של חברה בעוד חמש שנים, ולכן כשמגיעה ידיעה רעה הוא מעדיף למכור עכשיו ולחשוב אחר כך. את המנגנון הזה בדיוק פירקנו באיגרת #19: אי-ודאות לגבי הרווחים העתידיים מורידה את המכפיל שהשוק מוכן לשלם ומגדילה את התנודות בטווח הקצר. לכן לא נדרש שום דבר דרמטי כדי שהמניה תתחיל לחזור, לא הודעה חדשה ולא רבעון טוב. היה צריך רק שהעצבנות תרד קצת, והמניה התחילה לזחול את דרכה בחזרה למעלה. צריך לשמור על פרופורציה: ערב הצניחה היא נסחרה בסביבות 290 דולר, אז גם אחרי הזחילה הזאת היא עדיין נמוכה בכ-18%. הדוח הבא, באוקטובר, יגיד אם הזחילה הזאת מוצדקת.
נחיה ונראה.
נתראה באיגרת של השבוע הבא, או במהלך השבוע — אם לא אצליח להתאפק עד אז...