ביום שלישי פורסם בארה"ב מדד המחירים לצרכן, המדד שמודד את קצב עליית המחירים בחנויות, והוא הפתיע לטובה: האינפלציה השנתית, כלומר עליית המחירים במהלך 12 החודשים האחרונים, התקררה מ-4.2 אחוז ל-3.5 אחוז. למרות הבשורה הזו, השוק ממשיך להמר שהבנק המרכזי האמריקאי דווקא יעלה את הריבית עוד, אולי כבר בספטמבר. באותו שבוע בדיוק, בנק ישראל עשה את ההפך הגמור, והוריד את הריבית לרמה הנמוכה ביותר מאז 2022.
איך ייתכן שאותו כלי בדיוק, הריבית, מופעל בשתי הכלכלות בכיוון הפוך, ובאותו שבוע? כדי לענות, בואו נעצור רגע על מה שריבית בכלל עושה.
לבנק מרכזי יש בעצם ידית אחת מרכזית. כשהכלכלה רותחת מדי והמחירים מטפסים מהר, הוא מעלה את הריבית, וכך ההלוואות מתייקרות, אנשים וחברות לווים ומוציאים פחות, והלחץ על המחירים מתקרר. כשהכלכלה מאבדת מהירות ונחלשת, הוא עושה הפוך, מוריד את הריבית כדי שכסף יהיה זול, כדי לעודד אנשים לקנות וחברות להשקיע. במובן הזה הריבית היא כמו טיפול רפואי: אותה קופסת תרופות בדיוק, אבל מה שנותנים תלוי לגמרי באבחנה. חולה עם חום גבוה צריך משהו שיקרר אותו; חולה בריא ורגוע יכול דווקא לצאת להתאמן. שתי המדינות שלנו הן שני החולים האלה.
ארה"ב היא החולה עם החום שלא ממש יורד. נכון שיוני היה חודש קריר יותר, בעיקר כי מחירי האנרגיה צנחו, אבל האינפלציה שם רצה מעל היעד של 2 אחוז לשנה כבר חמש שנים ברציפות. חלק מהעלייה הנוכחית מגיע מהמכסים, כלומר מסים שארה"ב הטילה על מוצרים מיובאים, שמייקרים אותם בסופו של דבר לצרכן, וחלק אחר מגיע ממחירי שירותים שכבר עלו ולא ממהרים לרדת בחזרה, אלא ממשיכים לזחול כלפי מעלה בשקט. מעל הכל יושבת עמדה ברורה: יו"ר הפד החדש, קווין וורש, אמר במפורש שהעדיפות שלו היא להוריד את האינפלציה אל היעד, גם במחיר של שוק עבודה שנחלש. דיברנו על זה באיגרת הקודמת. לכן האצבע האמריקאית נשארת קרובה לכפתור ה"העלאה".
ישראל היא החולה השני, זה שמרגיש טוב. האינפלציה כאן עומדת על 1.6 אחוז בלבד במהלך 12 החודשים האחרונים, הנמוכה בחמש שנים, ונמצאת בנוחות בתוך היעד של בין אחוז לשלושה אחוזים לשנה. מחירי הפירות והירקות הטריים ירדו, גם ההלבשה, ואפילו התחבורה. כשהמחירים כאלה רגועים, בנק ישראל יכול להרשות לעצמו להוריד ריבית כדי לתמוך בצמיחה, במקום להילחם בעליית מחירים שאין לו. יש כאן עוד סיבה שקטה, שכבר פגשנו בעבר: השקל החזק בעצמו עוזר. שקל חזק הופך את כל מה שישראל מייבאת לזול יותר, וזה לוחץ את האינפלציה כלפי מטה, וזה בדיוק מה שנותן לבנק ישראל את המרחב להוריד.
כך יצא שהשבוע קיבלנו שתי כלכלות ידידות, אותה שנה, מרשם רפואי הפוך, פשוט כי הן חולות במחלות הפוכות. הפער הזה נוגע ישירות בדבר שהרבה מאיתנו עוקבים אחריו, שער הדולר מול השקל. כשהריבית על דולרים גבוהה מהריבית על שקלים, הכסף הגדול בעולם מעדיף לשבת בדולרים, וזה תומך בדולר מול השקל, לפחות בטווח הקצר. אכן, השקל, אחרי שנגע בשיא של 33 שנה מול הדולר, כבר נחלש מולו בכ-3 אחוזים.
מה זה אומר על הכיס שלכם?
למי שמחזיק משכנתא בישראל צמודה לריבית, ההורדה של בנק ישראל היא בשורה טובה וממשית. ההחזר החודשי נעשה קצת יותר קל, וזה כסף אמיתי שנשאר בחשבון בסוף החודש. למי שמחזיק את הכסף בפיקדון שקלי, המגמה הפוכה: הריבית הנדיבה יחסית שקיבלתם על הפיקדון בשנה שעברה הולכת ומצטמצמת, והסביבה הזו דוחפת בעדינות חלק מהכסף לחפש אפיקים אחרים.
כאן מגיעה השאלה הנצחית, זו שנשאלת אצלנו כל פעם שהשער זז: אז אולי עכשיו, כשהפער נוטה לטובת הדולר, זה סוף סוף הזמן לקנות דולרים? כתבנו על זה איגרת שלמה בעבר, וגם היום התשובה לא השתנתה. הכוחות ארוכי-הטווח שמחזקים את השקל, הדמוגרפיה, הגז וההייטק, לא זזו השבוע ולו במעט. פער ריבית הוא רוח צד זמנית, לא שינוי בסיפור. השאלה הנכונה שכדאי לשאול היא תמיד אותה שאלה: האם הסיפור השתנה, או שרק המספר זז? הנקודה הזו נוגעת גם למי שבחיים לא קנה מניה אמריקאית בודדת, כי רוב הישראלים מחזיקים נתח נכבד מהשוק האמריקאי דרך קרן הפנסיה, קרן ההשתלמות או קרן שמחקה את מדד חמש מאות החברות הגדולות בארה"ב. בנק מרכזי אמריקאי שנוטה להעלות ריבית הוא רוח נגדית למניות האמריקאיות, ולכן ההחלטה שמתקבלת בוושינגטון מזיזה בשקט גם את החיסכון הישראלי.
לפני שנפרדים, אי אפשר להתעלם מאירוע אחד שקרה השבוע, כי הוא פשוט גדול מדי. מניית איי-בי-אם, אחת מחברות הטכנולוגיה הוותיקות בעולם, צנחה ביום אחד 25 אחוז. זה היום הגרוע ביותר בתולדות המניה, גרוע אפילו מהמפולת המפורסמת של 1987, ובתוך יום אחד נמחקו ממנה כ-67 מיליארד דולר. מה קרה שם? החברה הודיעה מראש שהרבעון היה חלש, והסבירה שהלקוחות שלה הזיזו את התקציב שלהם: במקום לקנות תוכנה ושירותים, הם רצו לקנות חומרה, שרתים וזיכרון, כדי לבנות מרכזי בינה מלאכותית. כמה עסקאות גדולות פשוט נדחו. כאן מסתתרת השאלה ששווה 67 מיליארד דולר: האם זו הסטה זמנית של תקציב, שתחזור למקומה, או סדק אמיתי בלב הסיפור של החברה? הדוח המלא של איי-בי-אם יוצא ב-22 בחודש, ובשבוע הבא נשב ונפרק אותו לגורמים, לאט וברוגע: הזדמנות, או הזדמנות לברוח. יש לנו על מה לחזור.
נחיה ונראה.
נתראה באיגרת של השבוע הבא, או במהלך השבוע, אם לא אצליח להתאפק עד אז...