שבוע טוב. בואו נדבר על יום שישי.
ביום שישי, ה‑5 ביוני, מדד הנאסד”ק — המדד האמריקאי שעוקב אחרי חברות הטכנולוגיה הגדולות — ירד 4.2%. היום הגרוע ביותר שלו ביותר משנה. ה‑S&P 500 (מדד 500 החברות הגדולות באמריקה) ירד 2.6%, היום החד ביותר שלו מאז אוקטובר. אם אתם מחזיקים מניות, ובמיוחד טכנולוגיה אמריקאית, יום שישי כאב.
ועכשיו החלק שצריך לעצור אתכם. שני האירועים ש”גרמו” לנפילה היו שניהם בשורות טובות.
כמה ימים קודם, ברודקום — אחת מחברות השבבים החשובות בעולם — פרסמה רבעון שובר שיא. עסקי שבבי הבינה המלאכותית שלה יותר מהכפילו את עצמם בשנה אחת. מצוין כמעט בכל קנה מידה. ואז, ביום שישי בבוקר, נחת דוח התעסוקה האמריקאי: 172,000 משרות חדשות במאי, יותר מכפול ממה שהכלכלנים ציפו. שוק עבודה חזק ובריא.
דוח רווחים שובר שיא. כלכלה חזקה. והשוק נפל בכל זאת, וחזק. איך זה עובד?
תנו לי להסביר — כי ברגע שתבינו את המנגנון, לא תקראו יותר כותרת על קריסת שוק באותו אופן.
מצוין לא היה מספיק טוב
נתחיל מברודקום. הרבעון היה מצוין. אז למה המניה ירדה חזק?
כי השוק לא משלם על מה שחברה עשתה. הוא משלם על מה שציפה שהיא תעשה. (כיסינו את זה באיגרת #09, עם מניות הביטחון — “קנה בשמועות, מכור בתוצאות”). המשקיעים ישבו על קצה הכיסא, חיכו שהמנכ”ל יבטיח שהמכירות העתידיות יטפסו אפילו מהר יותר ממה שכבר אמר. הוא לא עשה זאת. הוא סיפק שנה מצוינת — פשוט לא את השנה המדהימה שהקהל כבר שכנע את עצמו שמגיעה.
אז חברה שעשתה כמעט הכל נכון נענשה. לא כי נכשלה, אלא כי “מצוין” נחת צעד אחד אחרי “נס”. כשמניה מתומחרת לנס, סתם נהדר הוא אכזבה. זו אותה בהלת זהב של ה‑AI שחפרנו בה באיגרת #07 — יצרני השבבים שמוכרים את המעדרים בזמן שכולם חופרים. המעדרים עדיין נמכרים כמו לחמניות חמות. הקהל פשוט שכנע את עצמו שהם יימכרו אפילו מהר יותר.
כשבשורה טובה היא בשורה רעה
עכשיו דוח התעסוקה. 172,000 משרות חדשות, יותר מכפול מהתחזית, הוא מספר חזק. בדרך כלל, כלכלה חזקה היא דבר טוב למניות. אז למה הוא דחף אותן למטה?
כי במשך חודשים, אחד הדברים ששמרו על השוק רגוע היה התקווה שהפדרל ריזרב (הבנק המרכזי האמריקאי) עומד להתחיל להוריד את הריבית. דוח תעסוקה חזק כל כך אומר לפד שהכלכלה לא צריכה את העזרה — אז אין סיבה למהר. התקווה להורדת ריבית קרובה, שהרבה משקיעים נשענו עליה בשקט, התפוגגה. אפשר היה לראות את זה מיד בשוק האג”ח, שם הריבית שהממשל האמריקאי משלם כדי ללוות כסף קפצה — הדרך של השוק לומר בקול, “אין הורדה בדרך”.
כשהתקווה הזו נעלמת, ביום שבו השוק ממילא מחפש סיבה — יש לכם את הניצוץ השני.
אבל הנה הסיפור האמיתי
כל מה שתיארתי עכשיו נכון. אבל זו לא באמת הסיבה שהשוק נפל כל כך חזק ביום אחד. אלה היו הטריגרים. הם לא היו הסיבה.
הנה הסיבה. הנאסד”ק, ובמיוחד מניות השבבים שבתוכו, היו בריצה היסטורית. מדד מניות השבבים המרכזי עלה כ‑65% מתחילת השנה. שישים וחמישה אחוז — בחמישה חודשים. אחרי טיפוס כזה, מימוש הוא לא הפתעה. הוא מתבקש. השוק היה גומייה מתוחה עד קצה גבול היכולת.
כששוק דרוך כל כך, הוא לא צריך סיבה חזקה כדי לחזור אחורה. הוא צריך רק טריגר — כל טריגר — שייתן לכולם רשות לעשות את מה שרבים מהם כבר השתוקקו לעשות: לממש את הרווחים ולצעוד הצדה. ברודקום שהייתה “רק מצוינת”, ודוח התעסוקה שהסיר בשקט את התקווה להורדת ריבית, מעולם לא היו חזקים מספיק בפני עצמם כדי לגרום לכל הנזק הזה. הם היו התירוץ, לא הסיבה. הקהל כבר התקדם לאט לעבר היציאה. מישהו רק היה צריך להגיד את המילה.
וכאן נכנס החלק שרוב האנשים אף פעם לא מדברים עליו.
למה כולם מוכרים באותה שנייה בדיוק
דמיינו אולם קולנוע מלא. מישהו מריח עשן. אם אנשים היו יוצאים אחד‑אחד, ברוגע, אף אחד לא היה נפגע. אבל זה לא מה שקורה. ברגע שכמה אנשים רצים לדלת, כולם רצים — והדלת, שנבנתה לזרימה קבועה, לא יכולה להכיל מנוסה המונית.
עכשיו החליפו את האנשים במחשבים.
היום, רוב המסחר בשוק המניות האמריקאי — כשני שליש בערך ממנו — מתבצע לא על ידי אנשים, אלא על ידי תוכנות אוטומטיות. וחלק גדול מהתוכנות האלה בנוי לעקוב אחרי הוראה אחת פשוטה: ברגע שהמחירים מתחילים לרדת, מכור, והמשך למכור כל עוד הם ממשיכים לרדת. התוכנות האלה לא קוראות דוחות רווח. אין להן עמדה על ברודקום. לא אכפת להן בכלל למה המחיר יורד. הן עוקבות אחרי כיוון המחיר, ושום דבר אחר.
אז הנה מה שקורה. הטריגרים פוגעים. כמה שחקנים גדולים מתחילים למכור. המחירים יורדים מעט. התוכנות האוטומטיות רואות את התנועה ומוכרות גם הן — מה שדוחף את המחירים נמוך יותר — מה שמפעיל את הגל הבא של תוכנות למכור — וכך הלאה, כל גל מזין את הבא. לדעתי, זה השינוי החשוב ביותר באופן שבו השווקים עובדים שרוב המשקיעים עדיין לא הפנימו: הסיבה ששוק יכול ליפול עד כדי כך בשעות במקום בשבועות היא שהמכונות כולן רצות לאותה דלת באותה שנייה, כי כולן מצייתות לאותו כלל.
הטריגר היה בגודל של בן אדם. המנוסה הייתה בגודל של מכונה.
הרמז שמסתתר לעין כל
רוצים הוכחה שזה היה מימוש רווחים, ולא הכלכלה שנשברת? הסתכלו על המדד השני.
בזמן שהנאסד”ק ירד 4.2%, מדד הדאו ג’ונס — שמחזיק הרבה פחות שמות טכנולוגיה מרקיעי שחקים והרבה יותר חברות “כלכלה ישנה” — ירד רק 1.3%. אם המשקיעים באמת היו מאמינים שמשהו נשבר, הכל היה יורד חזק יחד. זה לא קרה. הכסף לא ברח מהשוק. הוא עבר — מהמניות הטכנולוגיה והשבבים המתוחות והיקרות ביותר, אל החברות שלא עלו כמעט כל כך הרבה. זה לא פחד מהכלכלה. זה קהל שמממש בשקט את המנצחות הגדולות שלו ומעביר את הז’יטונים לשולחן רגוע יותר.
אז — הפסקה בריאה, או תחילתו של משהו גרוע יותר?
אתן לכם את התשובה שלי בפשטות, כי מגיעה לכם אחת: זו הייתה הפסקה בריאה, לא תחילתה של קריסה.
הנה למה אני נוח להגיד את זה. שום דבר בכלכלה האמיתית, או בחברות האמיתיות, לא נעשה גרוע יותר ביום שישי. העסק של ברודקום לא התכווץ — הוא צמח. דוח התעסוקה היה חזק, לא חלש. מה שירד לא היה הערך של החברות האלה; זה היה המחיר שקהל נרגש מאוד היה מוכן לשלם עליהן. שוק שנופל כי הכלכלה נשברת נראה כמו הכל יורד יחד. שוק שנופל כי פינה אחת אהובה‑מדי פשוט נעשתה יקרה מדי נראה בדיוק כמו יום שישי: החלק המתוח חוזר אחורה, והשאר בקושי מתכווץ. זה היה מהסוג השני.
זה לא אומר שהנסיעה נגמרה. גומייה מתוחה יכולה לחזור אחורה דרך ארוכה לפני שהיא מתייצבת, והמכונות יכולות להמשיך את המכירה זמן מה בלי קשר למה שהחברות באמת שוות. אבל הפסקה שמאפשרת לשוק מחומם לתפוס אוויר היא דבר בריא, לא מפחיד.
מה זה אומר על הכיס שלכם
אם אתם מחזיקים קרן פנסיה או תוכנית חיסכון: אתם כמעט בוודאות מחזיקים פלח מחברות הטק והשבבים האמריקאיות האלה, גם אם מעולם לא קניתם מניה אחת בעצמכם. יום שישי נגע בחיסכון שלכם, בשקט. זו לא סיבה לעשות שום דבר — זו סיבה להבין ש”השוק” שבתוך הפנסיה שלכם הוא, במידה אמיתית, הימור על קומץ ענקיות טכנולוגיה.
אם אתם מחזיקים מניות טכנולוגיה או שבבים ישירות: שאלו את השאלה שאנחנו תמיד חוזרים אליה — האם הסיפור השתנה, או רק המחיר? ביום שישי, רק המחיר השתנה. העסקים שמאחורי המניות האלה עושים בדיוק את מה שעשו ביום חמישי. זה דבר שונה לחלוטין מחברה בצרות.
אם חיכיתם לקנות: מימוש אחרי ריצה גדולה כל כך הוא בדיוק סוג הרגע שמפתה אנשים להיכנס. ייתכן מאוד שזו הזדמנות. אבל בדקו כל חברה לגופה, אל תנחשו — שוק מתוח יכול לרדת עוד לפני שהוא מתייצב, ואף אחד לא מצלצל בפעמון בתחתית.
ולכולנו: יום שישי היה תזכורת שגודל התנועה בשוק וגודל הסיבה האמיתית שלה הם לעיתים קרובות לגמרי לא קשורים. השוק לא נפל כי העולם השתנה. הוא נפל כי שוק מתוח מאוד מצא תירוץ, ושוק שמנוהל ברובו על ידי מכונות הפך את התירוץ הקטן הזה למנוסה. תבינו את זה, והכותרת המפחידה הבאה תיקרא לכם אחרת לגמרי ממה שהיא נקראת לכל אחד אחר.
נחיה ונראה.
נתראה באיגרת של השבוע הבא, או במהלך השבוע — אם לא אצליח להתאפק עד אז...