חזרתי לדוח התעסוקה. כתבתי עליו לפני שני חודשים (איגרת #03), ואמרתי אז בפה מלא: הדוח של מרץ מעניין בעיקר היסטוריונים. הוא שיקף מאורע חד-פעמי, כניסה ויציאה של עובדים פדרלים (כלומר, עובדים עבור הממשל האמריקאי) ששבתו, ולמעשה לא ספר לנו הרבה על מה שבאמת מתרחש בשוק העבודה האמריקאי. אמרתי שדוח אפריל יהיה הרבה יותר מעניין.
ובכן — הגיע דוח אפריל. והוא אכן מעניין. רק לא בהכרח בדרך שאולי ציפיתם.
החדשות הטובות — שהן פחות טובות ממה שנראה, הן שארה”ב הוסיפה 177 אלף משרות חדשות באפריל, כשהצפי של הכלכלנים עמד על 133 אלף בלבד, והאבטלה הרשמית נשארה יציבה על 4.3%. כלומר, בשטח, שוק העבודה נראה חזק. אבל בואו נצלול פנימה, כי מספר אחד הוא זה שצריך לעצור אתכם והוא 8.2%.
זה לא שיעור האבטלה שאתם שומעים בחדשות. זה מה שה-BLS (הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקה של עבודה) קוראת לו “U6” —, המדד הרחב של האבטלה. תיכף ארחיב עליו. שיעור האבטלה שמוצג לציבור (4.3%) סופר רק את מי שאינו עובד ומחפש עבודה באופן אקטיבי. ה-U6 הוא המספר העמוק יותר. הוא כולל גם את מי שעובד במשרה חלקית כי לא מצא משרה מלאה, וגם את מי שהתייאש לחלוטין מחיפוש ולכן לא נספר בסטטיסטיקה. כשמוסיפים את כל אלה — מגיעים ל-8.2%, עלייה של 0.2% מהחודש שעבר. כבר לא נשמע כמו אבטלה נמוכה כל כך, נכון?
ועכשיו לבעיה השניה, הגדולה יותר בעיניי קדימה. ענפי “הכלכלה הישנה” מגייסים. ענפי הידע — מפטרים. כשמפרקים את 177 אלף המשרות שנוצרו החודש לפי ענפים, מתגלה תמונה לא נוחה:
מי הוסיף משרות? תעשיות בריאות ושירותי רווחה — 37 אלף. שירותי פנאי ואירוח. תחבורה. כלומר, ענפי שירות פיזיים, ידניים, עם שכר שנמוך משמעותית מהממוצע.
מי איבד משרות? תעשיית המידע — כלומר, חברות הייטק, מדיה דיגיטלית, תוכנה — מינוס 13 אלף משרות. ייצור — מינוס אלפיים משרות (וגם הממשל הפדרלי, ממשיך לצמצם, שזה פחות רלוונטי לנקודה).
לדעתי, זה לא במקרה, וזה לא רעש סטטיסטי. זו מגמה. ומה שמדאיג אותי היא לא הירידה בפני עצמה, אלא מה שהיא מסמלת לאורך זמן.
אנחנו בעיצומה של מהפכה טכנולוגית. כולם מדברים עליה. אבל מה שפחות מדברים עליו הוא האפקט הספציפי הזה על שוק העבודה: מהפכת ה-AI לא מבטלת רק משרות של מתכנתים — היא מבטלת משרות ביניים. אנליסטים, עורכי תוכן, מנהלי פרויקטים, אנשי תפעול. בדיוק המשרות שהיוו מהלך הביניים בין הכלכלה הישנה לכלכלה החדשה — מדרגת הכניסה לסוג של שכר שמאפשר חיים נוחים.
מה שמתחיל להיראות על פני השטח: פחות עובדי ידע, עם שכר גבוה יותר (כי המיעוטים שנשארים שווים יותר), ויותר עובדי שירות, עם שכר נמוך יותר. הפער הזה — הקיטוב הכלכלי — הוא אחד הגורמים המסוכנים ביותר ליציבות חברתית וכלכלית לאורך זמן. כלכלה עם שכבת ביניים דקה מייצרת צריכה פרטית נחלשת. הפוליטיקה נהיית יותר קיצונית. ראינו את זה בעשורים האחרונים — זו כבר לא רק תיאוריה.
מה זה אומר בכיס שלכם? אם אתם בתעשיית הידע — השקיעו בלימוד כלים שמגדילים את הייצור שלכם, ואל תחכו שמישהו יגיד לכם שהתפקיד שלכם בסכנה. אם אתם שכירים בחברת טק — שימו לב לאיתותי גיוס מול פיטורים סביבכם. אם אתם מחזיקים מניות טכנולוגיה — כבר אי אפשר להתייחס להחזקות האלו כאל “סקטור” בתיק ההשקעות. יהיו חברות שיקרסו ברעש גדול, ויהיו כאלו שיפרצו קדימה בזכות התייעלות. מה שנקרא בשפת המשקיעים – התנודתיות גדלה ותמשיך לגדול.
כשישראל הפכה לפחות מסוכנת מארה”ב
הסתכלו על הטבלה שהצגתי למעלה. בואו נפרק אותה.
הטבלה מציגה את התשואות על אגרות חוב ממשלתיות ל-10 שנים (כלומר, הריבית השנתית שהממשלה משלמת למי שמלווה לה כסף לעשר שנים) — עבור חמש מדינות. אפשר לראות את הנתון הנוכחי, ומה היה המצב גם בתחילת השנה, ושנה שלמה (12 חודשים) אחורה, לאותו משקיע שקנה את אגרת החוב בזמן ההוא.
נקודת ההתחלה שלנו: 12 חודשים אחורה. ישראל שילמה 4.34% ריבית — ארה”ב שילמה 4.16%. המשמעות: המשקיעים בעולם דרשו פרמיה (תוספת ריבית) כדי להלוות לישראל, בגלל הסיכון. מלחמה, אי-ודאות, ניהול תקציב ממשלתי מורכב. הגיוני לחלוטין.
עכשיו קפצו לאפריל 2026. ישראל: 3.98%. ארה”ב: 4.39%. ישראל מתחת לארה”ב. כלומר, השוק מוכן לקבל פחות ריבית מישראל מאשר מארה”ב. זה הפוך לחלוטין ממה שהיה לפני שנה.
מה קרה? שני תהליכים הלכו בכיוונים מנוגדים.
ישראל: השקל התחזק (כמו שדיברנו בהרחבה באיגרת #05), הכלכלה הוכיחה עמידות בזמן מלחמה, הגז הטבעי מספק הכנסה יציבה, וסיום המלחמה הוריד את פרמיית הסיכון — כלומר, את ה”תוספת” שמשקיעים דורשים בגלל חוסר ודאות. כשהסיכון יורד, הריבית שהממשלה צריכה לשלם — יורדת גם היא.
ארה”ב: בכיוון ההפוך. האינפלציה עדיין “דביקה” (מי ששכח — שוב, מורת היוגה ועורכת הדין מאיגרת #02), הפדרל ריזרב לא מוריד ריבית, הגירעון הממשלתי גדל, וכעת גם תעשיית המידע מראה סדקים (בדמות הרווחיות והתעסוקה בחברות התוכנה). המשקיעים הגדולים מתמחרים קדימה, ומה שהם רואים — לא מרגיע אותם.
תמונת שאר העולם מגלה, שיותר מאשר שזה הסיפור של ארה”ב, זה הסיפור של ישראל מול שאר העולם. כלומר, ישראל במגמה הפוכה לכל כלכלות המערב. כלומר, מי שרוצה לנתח את הדבר הזה, צריך להתמקד במה קורה בישראל, ופחות למה ארה”ב נדרשת לשלם יותר ריבית, פשוט כי כולן נדרשות לשלם יותר ריבית (חוץ מישראל).
מה זה אומר בכיס שלכם? אם אתם ישראלים שמחזיקים חסכונות בשקלים — קיבלתם בשורה. ישראל היא כרגע יעד פחות מסוכן בעיני עולם ממה שהייתה לפני שנה, וזה שם כסף בכיס שלכם — בין אם דרך ריבית נמוכה יותר על הלוואות ומשכנתאות, ובין אם דרך שער שקל שמתחזק (ומתמחר לכם את הנסיעות לחו”ל ורכישת מוצרים דולריים — בזול יותר). אם אתם מחזיקי אג”ח ישראלי שרכשתם לפני שנה בתשואה גבוהה יותר — שיחקתם אותה, כי בתהליך של ירידת ריבית, מי שקנה קודם ימשיך ליהנות מהריבית שהיתה ביום שקנה את האיגרת, לכל אורך חיי ההשקעה.
אז מה כדאי לעשות הלאה? האמת, שאני דוגל ברוב המקרים במשפט – המגמה היא חברתך הטובה (The trend is your friend). אם הנתונים מצדיקים את המגמה – תישארו בפנים. בדיוק כמו בשער השקל דולר – כפי שכתבתי כאן בעבר, השקל ימשיך להתחזק מול הדולר, ואני אמשיך לענות בחינם (לצערי) על השאלה – כדאי עכשיו לקנות את הדולר, כשהוא נמוך?
נתראה באיגרת של השבוע הבא, או במהלך השבוע — אם לא אצליח להתאפק עד אז...