אם רק היה לי שקל (או דולר במחיר נמוך) על כל פעם ששאלו אותי את השאלה הבא: “מה אתה אומר, כדאי לקנות עכשיו דולרים, כשהשער (מול השקל) נמוך”?
אני מתפרנס מייעוץ כלכלי זה העשור הרביעי, ואם לומר את האמת, זו השאלה שהכי קל לענות עליה. אני תמיד אומר “לא”, ובדרך כלל גם צודק. כבר 25 שנה שהשקל מתחזק במגמתיות מול הדולר, גם אם בתקופות פה ושם הוא “עוצר להתרעננות”. לכל אלו ששאלו אותי בשער 4.4 שקלים לדולר, אם זה הזמן לקנות דולרים, אמרתי לא – והם חזרו ושאלו שוב בשער של 4 שקלים לדולר (מה, זה כל כך נמוך עכשיו). וחלקם המשיך לשאול גם ב 3.9, וב 3.6, ואז - ב 3.3 שקלים לדולר - זה כבר “לא יכול להיות”, והנה אנחנו מתחת ל 3 שקלים לדולר.
והתשובה שלי היום, היא עדיין אותה תשובה. לא.
כולם מנסים למצוא תחתית, או איזה שהוא רף מינימלי, שמתחתיו “לא יכול להיות שהדולר (מול השקל) ימשיך לרדת”. מספר שמתחתיו יכולו כל הקיצים, בנק ישראל יתערב, הממשלה, טראמפ, מישהו. אבל האמת היא, שאין מספר כזה. לפחות לא במערכת החוקים הקיימת כיום בישראל.
טיפה היסטוריה – פעם באמת היה מספר כזה. מספר נע. קראו לו “רצועת האלכסון”, או בשם חיבה “הרצועה”, והיא היתה מנגנון הצמדה של השקל לסל של מטבעות מרכזיים בעולם, ובראשם הדולר האמריקאי. הרעיון של הרצועה היה שהשקל לא יכול להיחלש יותר מדי או להתחזק יותר מדי כדי לשמור על יציבות הכלכלה והשווקים, והוא נולד אחרי שישראל סבלה מעשור כלכלי בעייתי מאוד, שתחילתו במלחמת יום כיפור ב 1973, וסופו בהיפר-אינפלציה בשנות ה-80.
כחלק מההבנה שישראל לא יכולה להמשיך לקבע את שער המטבע שלה (השקל) מול מטבעות זרים, דבר שייצר שער חליפין רשמי ו”שוק שחור” של המרות מטבע בשערים שנקבעו לפי כוחות השוק, היא החליטה לייצר מרחב תמרון, שמצד אחד ישאיר למדינה שליטה, ומצד שני יאפשר מסחר אמיתי במטבע חוץ, ויקרב את כלכלת ישראל לסטנדרטים של המערב.
הרצועה הזו נולדה ב 1989, ולמעשה חיה עם שינויים מסויימים עד לשנת 2005, שם נפחה את נשמתה, לאחר שנים שהשקל נסחר בצמוד לקו התחתון שלה – כלומר, שומר על חוזקה מול כל המטבעות שהוא נסחר מולם, מבלי יכולת למצות את פוטנציאל ההתחזקות שלו, כי בכל פעם שהוא נגע בקו התחתון של הרצועה, בנק ישראל היה חייב להתערב במסחר ולהחליש אותו, כדי להשאיר אותו בתוך הרצועה.
אך, איזה כיף היה אז. בתור סוחר צעיר (יחסית, הכל יחסי) הרצועה הזו סיפקה לי פרנסה יפה באותן שנים. בכל פעם שהשקל היה מתקרב לקו התחתון, יכולתי להמר על היחלשות שלו, כי בנק ישראל – לפי חוק – היה מאחורי, והיה חייב למכור שקלים כדי להחזיר את השער קצת למעלה. בכל מקרה, מה שהיה היה, אבל אז הבנתי את כוחו של המטבע, או יותר נכון – כוחו של שוק חופשי. אם אין בנק מרכזי בדרך, המטבע ישקף את הכלכלה. ואגב, לפעמים גם אם יש בנק מרכזי באמצע, זה לא מספיק. תשאלו את הבריטים מה עשה להם ג’ורג’ סורוס ב 1992. אבל זה כבר סיפור אחר.
בכל מקרה, משנת 2005 תנועת השקל מול שאר המטבעות היא חופשית לחלוטין, ולכן למעשה הכלכלה הישראלית קובעת את הכיוון והשערים לאורך זמן – פשוט בגלל שהיא המשתנה היחיד שמשפיע על השקל. הרי באף מקום אחר בעולם לא נפגשים שני סוחרי קצה, ועושים עסקים בשקל. רוצה לומר – אם הכלכלה הישראלית תהיה יותר מוצלחת, באופן יחסי, מהכלכלה העולמית, או יותר נכון – אם היא תתקדם ותתפתח בקצב יותר מהיר משאר העולם – אז גם המטבע שלה יתחזק באופן יחסי מול מטבעות אחרים, ביחס לנקודת הפתיחה שלו מ 2005.
וזה בדיוק מה שקורה.
נחזור לשנת 2002. משבר היי טק עולמי, משבר ביטחוני בישראל, אבטלה גבוהה, ריבית גבוהה, השקל שווה 5 שקלים לדולר (השער הרשמי הגבוה ביותר אי פעם היה 4.994. במהלך אותו היום השקל גם נסחר לרגע מעל 5 שקלים לדולר). למעשה מאותו רגע ואילך, מתחילה מגמה של התחזקות השקל, עד לשער של 3 שקלים לדולר. או בשפה מדוברת – מחזיקי השקל “קונים” את העולם יותר בזול. עבור מוצר שעולה בארה”ב 100 דולר, הם צריכים רק 300 שקלים, לעומת 500 שקלים שהיו צריכים לפני 25 שנה.
איך יכול להיות? האם עד כדי כך כלכלת ישראל הצליחה? כן.
כרגיל, הסברים פשוטים ובלי לפוצץ את המוח במספרים מתישים:
דמוגרפיה – אולי ההסבר הכי חזק, ועם ההשפעה הכי ארוכת טווח. בעוד שכמעט כל המערב מתכווץ, כלומר יותר מתים על פחות נולדים, בישראל המצב הפוך. המתמטיקה הכלכלית פשוטה – פחות אזרחים אומר גם פחות ייצור, פחות צריכה, פחות ייצוא – פחות הכל. ואם את מדינה עם פחות, גם המטבע שלך שווה פחות. ישראל מגדילה באופן עקבי את הפער מול המערב (והאמת שגם מול רוב המזרח) בשיעורי הילודה, ואוכלוסייתה כמעט הכפילה את עצמה ב-30 השנים האחרונות. ולפי הנתונים המצב הזה לא הולך להשתנות מחר בבוקר.
גז ונפט – ישראל נכנסה בעשורים האחרונים למגרש שהיה זר לה מיום הקמתה, וכיום היא מעצמת אנרגיה זעירה – מפרנסת את עצמה ומוכרת לשכנותיה גז ונפט. הכספים האלו, שממש פשוטו כמשמעו יוצאים מהאדמה, יש מאין, נכנסים כדולרים למדינה וחלקם הגדול מומר לשקלים ומושקע בהשקעות שונות. כלומר – האדמה מייצרת ביקוש עודף לשקלים, מעבר לייצור של הכלכלה המקומית. מי שרוצה לבדוק, יימצא מתאם מסויים בין כניסת הכספים הללו להתחזקות השקל בעשור האחרון.
היי טק – פה יש שלושה חלקים. החלק הראשון הוא תעשיית הידע. ישראל הכשירה לאורך השנים בעלי מקצועות שהצטיינו בפיתוחים טכנולוגים, וכך למעשה מכרה גם ידע טכנולוגי לעולם, שהכניס לפה דולרים – שצריך להמיר כדי לשלם איתם משכורות בשקלים, וגם מכרה כמובן מוצרים שמתבססים על הידע הזה. החלק השני הוא, שהידע משך גם חברות זרות (בראשן אינטל לפני כ-30 שנה, ומאז חברות טובות ורבות) להקים בישראל מרכזי פיתוח, שבתורם מושכים מהחברות האלו תקציבי עתק, שנכנסים לישראל ומחזקים את השקל. והחלק השלישי הוא כמובן המניות של אותן חברות ישראליות שקמות, כאשר כסף הון חכם מחפש להשקיע בהן. הכספים האלו גם כן נכנסים ברובם לישראל, מומרים לשקלים ומשם לכיסי בעלי המניות שהקימו אותן.
כמובן, שהחברות האלו מייצרות עוד ידע, והידע הזה מייצר בתורו חברות חדשות נוספות. בקיצור, גם הדבר הזה הולך ומתעצם עם השנים, ומחזק מאוד את המטבע.
כלכלה מקומית – ישראל, שהוקמה בשנת 1948 כמדינה עם כלכלה סוציאליסטית, נעה עם השנים לימין הכלכלי, לכיוון השוק החופשי והיזמי. התנועה הזו אפשרה מיצוי של פוטנציאל הצמיחה הכלכלי של האוכלוסיה ההולכת וגדלה (דמוגרפיה, זוכרים?). בשפה פשוטה – יותר ייצור, יותר צריכה, שכר יותר גבוה, שיפור באיכות החיים, צמיחה כלכלית ברת-קיימא לאורך זמן. כל מה שצריך כדי לחזק מטבע מקומי, אפילו בלי היתרונות של הסעיפים הקודמים.
מה קיבלנו? משק כלכלי שמשתמש ביתרון היחסי הכי בולט שלו – כשאתה קטן ביחס לסך העוגה, הרבה יותר קל לנגוס בה ביסים שלא ממש משפיעים על גודלה, אבל הופכים אותך למאוד שבע. או בפשטות – ישראל הצליחה למצוא דרך לייצא החוצה ידע, משאבים ומניות ולמשוך פנימה באופן קבוע מטבע חוץ שקונה את כל הטוב הזה. בעיקר דרך הדולר.
ולאן הגענו – לשאלה הנצחית, שאני נשאל כל שבוע – אז תגיד, עכשיו זה זמן טוב לקנות דולרים?
כבר הבנתם למה אני עונה כל פעם, “לא”?
אז בעצם? מה התחתית? לאן כל זה הולך?
התשובה היא – לא יודע, ו-לאותו המקום, כל עוד התנאים משתמרים.
כלומר – אם בישראל לא יחוקקו מחדש את הרצועה, או כל פתרון טכני אחר לשלוט על שער המטבע, וכל עוד ישראל תמשיך לייצא לעולם את הידע, המשאבים וההשקעות שהוא רוצה, וכל עוד תשמר בישראל האפשרות לנהל כלכלה חופשית, וכל עוד בנק ישראל ימשיך לנהוג כגוף עצמאי שמקבל החלטות לפי פרמטרים מקצועיים – אז רוב הסיכויים שהריבית תישאר נמוכה, הצמיחה תישאר גבוהה, הייצור והייצוא יצמחו עם האוכלוסייה הגדלה, ואם כל זה יקרה – אל תחפשו תחתית לדולר מול השקל, כי לא תהיה כזו.
ואם מדינת ישראל תחליט לשנות את הכללים? לעצור את המסחר החופשי במטבע, לבצע השתלטות ממשלתית על בנק ישראל, להעלות מיסוי על השקעות זרות, או כל דבר אחר קיצוני? מה יהיה אז?
ועל זה אני אומר – חברים, זה הסיכון במשוואה. מי שחי בשקלים, חי עם הסיכון. ועד עכשיו, הצליח לא רע...
אני לגמרי זוכר את ההבטחה משבוע שעבר לסקור את נושא הנדל”ן, ותורו אכן יגיע – בסקירה של השבוע הבא. נתראה שם, או במהלך השבוע – אם לא אצליח להתאפק עד אז...