הרבה רעש, ומעט שינוי. אקומן23 הולך להתמקד בעובדות ובנתונים גם השבוע, ולעזור לך לנקות החוצה את כל המילים הריקות והפרשנויות שלא עוזרות לכם לעשות סדר בכל מה שקראתם וראיתם בימים האחרונים. לאן הולכת הכלכלה האמריקאית, לאן יגיע (או לא יגיע) הנפט והגז מהמפרץ הפרסי, והכי חשוב – מה זה אומר לגבינו, האזרח הקטן?
בואו נתחיל השבוע משוק התעסוקה בארה”ב. או בקיצור – יש (או אין) עבודה? השבוע התפרסם דוח תעסוקה עדכני לחודש מרץ, שכמו תמיד גם מעדכן אחורה את הדוח שקדם לו (ובמקרה זה – פברואר). התקשורת חגגה תוספת בלתי צפויה למקומות העבודה בארה”ב. במקום צפי לתוספת של 59 אלף משרות חדשות במרץ, הנתון שנמצא הוא תוספת של 178 אלף משרות!
ובכן, תסלחו לי. בוא ננתח מה באמת קורה פה. קודם כל, הבשורה החיובית (לדעת התקשורת והפרשנים הכלכליים) נובעת מהפער בין מה הדוח מצא, לבין מה ציפו שהוא ימצא. כלומר, אם הציפיות בקרב הכלכלנים היו לתוספת של 178 אלף משרות חדשות, התגובה לדוח היתה – נו טוב, זה מה שציפינו, לא קרה משהו טוב או יוצא דופן. עצם הנמכת הציפיות, יצרה מצג של דוח מצוין, אבל הוא לא בהכרח כזה.
נצלול עוד קצת פנימה. הדוח מעדכן את נתוני פברואר, שהיו ממילא “לא משהו”, לירידה של 133 אלף משרות. כלומר, אפילו אם סיימתם רק את כיתה ג’ (ואני יודע שסיימתם הרבה יותר כיתות...) אפשר להבין, שמרץ ובפברואר ביחד, הם כבר הרבה יותר מאוזנים מאשר מרץ לבדו. נתוני התעסוקה הם משהו שקשה מאוד לנתח, ולכן הם תמיד מתעדכנים בדיעבד, וגם בחודש הבא יעדכנו שוב את הנתון של מרץ.
אבל אם אפשר ללמוד משהו מהדוח האחרון הוא, שהרבה לא באמת קרה. משרות הלכו לאיבוד בפברואר, חזרו במרץ (יחד עם חזרת העובדים הפדרלים ששבתו), ולכן – שמחה גדולה על בערך כלום. בדוח יש עוד הרבה נתונים, שמראים ירידה קלה בשיעור האבטלה, שיעור השתתפות בכוח העבודה הכללי, מדדי אבטלה חלופיים ועוד המון ניתוחים שיעניינו בעיקר כלכלנים אבל לא אתכם (וטוב שכך), ובמקרה זה – מרוב עצים קשה להבין איך נראה היער.
ולכן, בשורה התחתונה – דוח תעסוקה יחסית טוב, אחרי דוח תעסוקה יחסית גרוע – ואין שום דרמה. בסופו של דבר, הכי חשוב לזכור לגבי דוח התעסוקה הזה, שהוא מעניין בעיקר היסטוריונים. ההשפעה של האירוע הכלכלי הכי גדול בעת האחרונה, מלחמת ישראל-ארה”ב באיראן, עוד לא חלחל במלואו לשוק התעסוקה, ולכן דוח אפריל, ובעיקר התיקון שיתבצע בו לגבי נתוני מרץ, יהיו הרבה יותר מעניינים מהדוח הזה.
ואם כבר דיברנו שוב על המלחמה, אז יאללה – בוא נסביר את השבוע האחרון בעין כלכלית פשוטה.
הדבר הראשון שבטח שמתם לב הוא, שהדלק עלה. הדבר השני ששמתם לב הוא, שהוא עלה ועצר. כלומר – המחיר קפץ (והרבה), ובשבועיים האחרונים הוא נשאר ברמה החדשה. זה מתאים מאוד למחירי הנפט בשוק העולמי, שהתייצבו ברמות של קצת מעל 100 דולר לחבית. בעצם, מה קורה פה? אם המלחמה נמשכת, והפגיעות מתעצמות, לא אמור להיות פחות ופחות נפט, שעולה יותר ויותר?
אז ככה. התופעה שמתחילה להתרחש, באדיבות כוחות השוק החזקים מכל צבא, היא מציאת אלטרנטיבות. חובבי הפוליטיקה העולמית (או לחילופין, אזרחי המדינות הרלוונטיות), מכירים את התופעה מאירופה, לאחר תחילת מלחמת רוסיה-אוקראינה. אירופה נסמכה במידה רבה על אנרגיה המוזרמת דרך שני צינורות ענק מרוסיה אליה, ונהנתה ממחירי גז זולים ואספקה זמינה לאורך שנים.
לאחר תחילת המלחמה, שני הצדדים השתמשו באספקת הגז כמנוף פוליטי אחת על השניה (רוסיה איימה בהפסקת האספקה, אירופה איימה בהפסקת הרכישה), ומחירי האנרגיה קפצו דרמטית. נשמע מוכר, נכון?
האירופאים הרגישו באותה שנה את הדבר הזה בכיס שלהם, שמממן עלויות חימום ביתי (חברים, בחורף קר באירופה. לפעמים קר מאוד). חשבונות החשמל שלהם קפצו, וקפצו חזק. לפעמים פי 3 ויותר. כלומר, הרבה יותר ממה שקורה לכם בתחנת הדלק היום. כמובן שהדבר עורר סערה ציבורית גדולה, ממשלות סבסדו (כלומר, השתתפו) בחלק גדול מהעלויות, ונוצר צורך חדש. לפתור את בעיית האנרגיה האירופאית.
וצורך, כידוע, הוא אבי ההמצאה.
כמה שנים קדימה, והיבשת האירופאית הרבה פחות תלויה באספקת האנרגיה מרוסיה. מבלי להיכנס לפרטים היבשים, התוצאה הגיאו-פוליטית והכלכלית של השימוש הרוסי באיום האנרגטי, היא “שיחרור” אירופה מהתלות ברוסיה, ירידה חזרה של מחירי האנרגיה (חימום, תעשייה, דלק) למגזר הפרטי והתעשייתי, והחלשה משמעותית של כוחה של רוסיה בזירה הכלכלית הבינלאומית, בעיקר מול שכנותיה.
עכשיו, קצת דרומה לאזור המפרץ הפרסי. לי אישית המשחק המסוכן בהגבלת המעבר במיצרי הורמוז מזכיר בדיוק את התקדים הזה. ואם לשפוט מעצירת העליות במחירי הנפט העולמיים, נראה שגם כאן, הצורך הכלכלי ינצח את הטקטיקה הקשוחה של האיראנים. עדויות מתחילות להצטבר על “מעקפי” נפט, בדיוק כמו שגוף האדם לומד לעקוף עורק פגוע באמצעות מערכת קיימת של עורקים וורידים אחרים, שעוברת “הכשרה” לתמוך בתפוקת דם גדולה יותר דרכה כדי לתמוך בגוף ולהחליף את העורק הפגוע, כך גם מדינות המפרץ מכשירות “עורקי תנועה” קיימים, שהובילו עד היום נפט וגז בקיבולת נמוכה, לתפוקה יותר גבוהה.
רוצה לומר, אם 20% מתפוקת הנפט והגז העולמית, שהיתה אמורה לעבור במיצרי הורמוז, נחסמה לפני כשלושה שבועות, נכון להיום חלק ממנה (לא הכל, ולא לכל מקום) מתחיל לזלוג החוצה דרך העורקים האלטרנטיביים. עומאן הכשירה נמל מזרחי למיצרים, שעוקף את השליטה האיראנית. סעודיה משתמשת בתנועה עוקפת דרומית מנמל ינבו, דרך תעלת סואץ, כדי לייצא את הנפט שלה למערב, ובנוסף תנועת מיכליות דרך כבישים (חבר’ה, משאיות. קל.) מזרימה נפט מעיראק ועד סוריה ומשם, דרך הים התיכון, הגבול הוא רק האופק האינסופי.
ככל שהאיראנים ימשיכו לאחוז בקלף מיצרי הורמוז, כך הם יגלו לאורך זמן, שהקלף דוהה ומאבד חשיבות. מדינות המפרץ, ובעיקר הכסף הגדול, יחצבו את המסלולים העוקפים למיצרי הורמוז, וישאירו אותם עם נכס אדיר שירד מגדולתו. במקרה הזה, מחירי הנפט ישנו כיוון ויתחילו לרדת לאט לאט, ככל שהעולם יצבור ביטחון בעורקי התנועה החלופיים, והאסטרטגיה הזו עשויה להתהפך – המיצרים ישרתו בעיקר את האיראנים, ואספקת הנפט שלהם מזרחה, לאסיה – בעיקר לסין – ואנחנו עוד עשויים למצוא את עצמנו במציאות גיאו-פוליטית חדשה, שבה הפעם דווקא ארה”ב היא זו שתחסום את המיצרים כנגד האיראנים, כתנועת חנק כלכלית למקור ההכנסות היחיד שעוד נשאר לה.
פנטזיות? אולי, אבל אל תשכחו שהכלכלה והכסף מנצחים בסוף.
מה קורה עם הכסף שלנו?
דיברנו בסקירות הקודמות על הזהב, וההתנהגות המפתיעה שלו לכיוון מטה, דווקא בזמנים קשים של אי ודאות. הבאנו סיבות לכך שהירידה הזו היא ככל הנראה זמנית, ונובעת ממספר גורמים נקודתיים (שכל אחד מהם יכול להשפיע, ובוודאי שילוב של חלק מהם או כולם). ובכן, גם השבוע נראה שהזהב שומר על עוצמה, וחוזר לזחול את דרכו למעלה למחירים של מעל 5,000 דולר לאונקיה. אם הגורמים שמחזיקים את הזהב (אינפלציה, חובות ממשלתיים, אי-ודאות גיאו-פוליטית) יישארו ללוות אותנו, גם הזהב ימשיך להיסחר במחירים גבוהים. תיק השקעות שנשען על שווי דולרי, ללא זהב, הוא לוליין על חבל ללא רשת בטחון מתחתיו.
שוקי המניות הפגינו השבוע יציבות, עם עליות מתונות במדדים המובילים. זה בשורה מאוד טובה למשקיעים, שמקבלים מסר מהכסף הגדול – עם המצב הזה נוכל לחיות בינתיים. כפי שכתבתי בסקירות קודמות, פתרון המצב במפרץ – כל פתרון, מה משנה סיבתו ותוצאתו ארוכת הטווח – יגרום להמשך היציבות בשווקים וחזרה למתווה עליות. התמורות הטכנולוגיות שמשנות את העולם ברגעים אלו יוסיפו ערך עצום לחברות הנסחרות בשוק ולכלכלה העולמית.
המשך המצב המלחמתי, עם האיומים ההדדיים ומלחמות הסחר, עשוי לגרום להתחדשות הירידות בשוק ההון. זה יפגע גם במחזיקי המניות וגם במחזיקי האג”ח. זה ימנע מהבנק המרכזי להוריד ריבית, וימשיך להכביד על הוצאות הריבית שלכם (הלוואות, משכנתא, סתם מינוס בחשבון העובר ושב). הבעיה המרכזית עם תרחיש כזה הוא לא ההתמשכות שלו, אלא זמן ההתאוששות שייקח לכלכלה אחרי שהוא יסתיים.
סוג הפתרון שיהיה לא ישפיע על כיוון השווקים לטווח קצר, אבל בהחלט ישפיע על הטווח הארוך. חילופי משטר באיראן ופתרון מוסכם בנושא מיצרי הורמוז ישפיע מאוד לחיוב, ו”סתם” הפסקת אש כשכל צד מכריז על עצמו כמנצח ישאיר בשווקים אלמנט של סוס טרויאני – לא נדע אם ומתי הוא ישוב לפגוע בנו מבפנים – אבל, כפי שכתב הכלכלן הדגול ג’ון מיינרד קיינס, בטווח הארוך כולם מתים, ולכן נמשיך להתמקד בטווח הקצר, ומה עושים כאן ועכשיו.
עם הראש קדימה – לכל הצדדים במפרץ יש הרבה מה להפסיד מהתמשכות הקרבות, ומעט מאוד מה להרוויח, ולכן ההיגיון אומר שהמלחמה הזו קרובה לסיום. לכן לפי הניתוח הכלכלי הפשוט, קחו עוד קצת אוויר לריאות, תחזיקו בנכסים שלכם, תבדקו שיש גם זהב בתיק, ולאמיצים מביניכם – אם המניות שאתם אוהבים ירדו חזק מספיק – אולי זה הזמן שלכם לקנות.