מה צריך להבין ממגמת השווקים השבוע? כשמדדים המובילים בארה”ב יורדים 2 עד 3 אחוזים (ובערך כפול מזה מרמת השיא של אמצע שבוע), ובישראל 5 אחוזים, הקרקע רועדת מתחת לרגלי המשקיעים. ננסה להבין באיגרת השבועית שלנו למה זה קורה, מה הבורסה מנסה להבין מעתיד הכלכלה, ולאן כל הסיפור הזה הולך.
אמנם השווקים ירדו בשיעור יחסית מתון במדדים המובילים, אבל חלק גדול מאיתנו “הרגישו” ירידה גדולה יותר (נניח, מחזיקי גוגל ומיקרוסופט שאיבדו בערך 8%), ואל תתחילו אפילו לדבר איתי על סקטורים כמו מניות הקוואנטים, שכאילו קפצו מהגג לפני כמה חודשים ומאז רק מאיצות את הנפילה.
במקביל, הזהב התייצב והחל לעלות שוב, מה שמחזק את התחושה שהירידות הקודמות היו מימוש רווחים של כל המרוויחים הגדולים מהשנתיים האחרונות, שהתנקז תוך שילוב של מספר גורמים לתוך שבוע-שבועיים (ומי שרוצה להבין למה, מוזמן להיכנס לאיגרת הקודמת של אקומן).
ההרגשה הכללית מדוכדכת. בין אם אתה אזרח ישראלי, שרץ בין מספר פעמים ביום (ובלילה) למרחב המוגן הקרוב למיטתך, בין אם אתה אזרח אמריקאי בתחנת דלק, ובטח ובטח אם אתה אזרח איראני או מדינות האזור, אתה סובל. סובל, ומסתכל למעלה לעבר מנהיגי עמך, בתקווה שיעשו איתך חסד ויסיימו את הדבר הזה.
השוק, כברומטר של מצב רוח (לטווח קצר) ואמת כלכלית (לטווח ארוך) משקף את הסיטואציה הזו. מצד אחד, בטווח הקצר הוא יורד, ממש בהתאם למצב הרוח של הסוחרים בו, ומצד שני, הוא מנסה לבצע התאמת מחירים – כלומר מה הולך להיות שווה יותר בעתיד, ומה פחות. לדוגמא, חברות ומגזרים בשוק שהולכים להיות רגישים יותר בסביבה כלכלית קשה, כמו חברות צמיחה שזקוקות כל הזמן לתזרים חיצוני באמצעות הלוואות וגיוסי הון, יתקשו להשיג אותן. זה יקטין את סיכויי ההצלחה שלהן, ומכאן שהן שוות פחות היום.
מי עוד שווה פחות – באופן כללי, מגזר הטכנולוגיה רגיש יותר לריבית גבוהה, וריבית גבוהה זה דבר שקורה כשיש אינפלציה, וכפי שדיברנו בשבוע שעבר – אינפלציה מאוד אוהבת מחירי אנרגיה (נפט וגז) גבוהים. בכל יום שעובר ומחירי הנפט גבוהים מן הממוצע הקודם, האינפלציה צוברת תאוצה מחדש, ובסוף השרשרת הזו מיקרוסופט, אנבידיה וגוגל יורדות חזק.
מה קורה בכיס שלנו? לא הרבה כרגע, מלבד כאמור הדלק לרכב או לאופנוע, אבל קדימה אנחנו נרגיש את זה בשאר המוצרים – כאלו שנדרש אנרגיה כדי לייצר אותם או לשנע אותם (בינינו, זה הרוב), וכאלו ש”נדבקו” באינפלציה מהמוצרים בקטגוריה הראשונה.
אולי כדאי להסביר את המושג הזה, “אינפלציה דביקה”. שמתי לב שהרבה אנשים משתמשים בו לאחרונה, אחרי שקראו אותו איפשהו, אבל לא ממש מבינים אותו וגם לא מסוגלים להסביר אותו. אז בפשטות, אינפלציה דביקה היא אינפלציה שעוברת ממוצר למוצר, משירות לשירות, עד בסופו של דבר מתקבלת תופעת רוחב, שאיכשהו כל מה שאנחנו משלמים עליו, מתייקר.
איך המנגנון הזה עובד? בואו ניקח דוגמא. נחפש שירות שממש לא קשור למחירי האנרגיה. נניח, מורה פרטית ליוגה. שמעבירה את השיעורים הפרטיים בסטודיו הביתי, ולכן אפילו לא מבזבזת חצי ליטר דלק בעבודתה. אז המורה ליוגה שלנו, משלמת חשבון חשמל שהתייקר (קצת), משלמת ריבית (קצת) גבוהה יותר על המשכנתא הביתית שלה (עם הסטודיו ליוגה), והנרות שהיא קונה טיפה התייקרו כי הם מיובאים, ופתאום היא שמה לב שהיא מרוויחה 2% פחות על השיעורים הפרטיים.
אז כדי להימנע מהפגיעה במשכורת שלה – לא מתוך חמדנות, לא “כי אפשר” ולא כי “כולם עושים” – היא פשוט מייקרת את השיעור בעוד כמה דולרים. לא משהו רציני, בסה”כ 2%, כדי לחזור ולהרוויח את אותו הדבר.
עורכת הדין המצליחה, שמגיעה פעמיים בשבוע ליוגה, שמה לב, שהיוגה שלה התייקרה בשני אחוז. גם הדלק שלה התייקר, והמנוי לספוטיפיי, ואולי גם הביצים האורגניות (כמה סנטים בסופר, לא משהו רציני). ופתאום גם היא מרוויחה פחות בסוף החודש, משהו כמו 2%. אז מה היא יכולה לעשות?
ומפה לשם, האינפלציה “מדביקה”, מאחד לשני, שני שירותים שלכאורה ממש לא קשורים לחסימת מיצרי הורמוז ולבעיית הייצור של הגז הנוזלי במדינות המפרץ (רוצים לקרוא עוד? בסקירה הקודמת של אקומן). עכשיו, לך תתמודד עם אינפלציה כזו, שנדבקים בה נורא מהר, אבל מאוד קשר להחלים ממנה. למעשה, מטרת קובעי המדיניות הכלכלית במקרים כאלו, היא לא תרופת הנגד (להוריד בחזרה את המחירים), אלא לעצור את ההדבקה כך שהמחירים פשוט יפסיקו לעלות אחד את השני, יתייצבו על רף חדש, הכלכלה תתאים את עצמה, ומשם (בשאיפה) תתקדם לפי יעד אינפלציה מוסכם על כולם (בד”כ מדינות מעוניינות ב 2% אינפלציה שנתית קבועה).
בקיצור, אנחנו ממש עכשיו בתחילת התהליך, ויש מכאן שני תרחישים מרכזיים. התרחיש הראשון הוא, שהמלחמה המפרצית תסתיים באופן מיידי. דיברנו על זה בשבוע שעבר, לא כל כך חשובה הסיבה (כניעה, ניצחון, מו”מ או כל מה שביניהם), אלא התוצאה – פתיחת המיצרים, ירידת מחירי הגז, עצירת ההוצאות הממשלתיות בארה”ב ובישראל על תוספות תקציבית למלחמה, ונסיון לחזור לשגרה כלכלית.
תרחיש כזה יסמן לשווקים שיש להסתכל על האירוע כחד פעמי, לתמחר אותו בשוק בהתאם (מי שהרוויח – מניותיו יעלו, מי שהפסיד, מניותיו ירדו, והרוב – פשוט יהיו אדישים, היות ומדובר בתנודה נקודתית שלא משפיעה על רווחיות לטווח ארוך), ולחזור לכיוון הכללי שעליו נסענו בשנים האחרונות – עליות שערים במניות, יציבות באג”ח, עליות בזהב כהגנה מפני חוב ממשלתי וגיוסים גדולים במגזר הטכנולוגיה. במקרה כזה – המחזיקים בגישת “החזק”, ימשיכו להנות מהתועלות שהגישה הזו ידעה לייצר לאורך היסטוריה המודרנית.
אבל יש גם תרחיש נוסף.
בתרחיש השני, ארה”ב וישראל ממשיכות “להתברבר” בתוך מרחב אווירי שהן שולטות בו לחלוטין, מרחב קרקעי שהן לחלוטין לא נמצאות בו, ועולם שממשיך לשלם את החשבון על חוסר ההכרעה הזו. בתרחיש הזה, אני חושש שהשוק יצטרך להתחיל ולשקול ברצינות את המגמה ארוכת הטווח שלו. הסיבה היא כפולה – חוסר וודאות, שזה הפרמטר שמזיק הכי הרבה לשווקים, כי כשלא יודעים איך לתמחר, הולכים על בטוח ומתמחרים בחסר, ופגיעה ברווחיות לטווח ארוך, שגם היא מורכבת לתמחור, אבל בוודאות היא מסמנת כיוון אחד – למטה.
במקרה הזה, מחירי המניות ימשיכו לרדת (מי יותר ומי פחות), וככל שהשבועות יימשכו, כך יהיה קשה לאתר יוצאות דופן במגמה הזו. הירידות האלו עלולות להחריף ע”י “סגירת מינופים” – וגם על זה דיברנו באיגרת הקודמת – משקיעים שקיבלו הלוואות לרכוש מניות, וכעת נדרשים להחזיר מיידית חלק מהן, כי המניות שרכשו כבר לא מהוות כרית ביטחון מספקת לברוקר שהלווה להם את הכסף.
בנוסף לירידות במניות, סביר שגם מחירי האג”ח ירדו, היות והממשלות יצטרכו להגדיל את החוב שלהן, גם להוצאות ביטחוניות, וגם יקטינו את ההכנסות שלהן כתוצאה הקיטון בצריכה (כי חלק גדול יותר מהכסף, מה לעשות, ילך על הוצאות האנרגיה והחשמל). כשלממשלה יש פחות כסף – יותר הוצאות, פחות הכנסות – היא צריכה בעתיד לגייס יותר חוב באיגרת חוב, ויותר חוב פירושו יותר ריבית. נשמור לנו את הנושא הזה לפעם הבאה, ונסביר למה זה חייב להיות כך.
בקיצור, תרחיש מספר 2 הוא די מבאס. לפעמים קוראים למגמה כזו בשוק “הסערה המושלמת”, היות שבתרחיש כזה אין חוף בטוח – גם המניות יורדות וגם האג”ח יורדות. כלומר, כל התיק יורד. וכאן נשאלת השאלה – מה הזהב יעשה? האם הוא יציל אותנו?
אז התשובה הבטוחה היא – אולי. ואם ננסה להתחכם פחות, אז – אולי כן. לזהב, במקרה כזה, יהיו יותר סיבות לעלות מאשר לרדת. ככל ששווי הכסף יורד, כלומר – ככל שכסף יכול לקנות פחות ופחות מוצרים ושירותים (בגלל עליות המחירים), הזהב, שהוא האלטרנטיבה לכסף, צריך לעלות. כלומר, הדרך הכמעט יחידה למדוד שווי של כסף, היא להשוות אותו לזהב (אחרת איך נמדוד אותו? דולר אפשר למדוד ביחס ליורו וההיפך, אבל אם רוצים למדוד שווי של כסף באשר הוא, בלי קשר למטבע של מדינה כזו או אחרת, אז הוא נמדד ביחס לזהב).
בקיצור, אם לסכם את האירוע – יכול להיות שיהיה טוב מאוד, מהר מאוד. יכול להיות שיהיה רע, ואז רע יותר. אבל קשה לי להאמין, שהמצב יישאר כך. זה לא מצב של “שיווי משקל” , אלא מצב של – לאן הולכים מכאן? לטעמי, הנתונים הכלכליים ששררו בעולם, בפרט בארה”ב ובישראל, בסוף פברואר, והיכולות המדהימות שמפגינות חברות הטכנולוגיה והמחקר הטכנולוגיה, תומכים בהמשך צמיחה לאורך זמן, ובהתאם לכך בשווי הכלכלי של שווקי המניות והאג”ח. אם שני המנהיגים שהחליטו לתקוף באיראן לפני חודש לא יחרבו את הכל, הדרך של השווקים להמשך צמיחה תהיה סלולה.
נחיה ונראה.
נתראה באיגרת של השבוע הבא, או במהלך השבוע – אם לא אצליח להתאפק עד אז...